החלטה בתיק ע"ע 27143-01-13

ניתנה ביום 20 פברואר 2013

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אורן שגב ונציגי הציבור מר הרצל גבע וגב' שלומית חיימזון; ס"ע 563-06-10) מיום 18.12.12, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, שכר עבודה, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, בסך כולל של 70,803 ש"ח. בנוסף, הטיל בית הדין על המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 13,000 ש"ח.

הרקע לבקשה:

2.   על פי התשתית העובדתית שנפרשה על ידי בית הדין קמא בפסק דינו, המשיב עבד אצל המבקשת, שהינה חברה פרטית העוסקת באספקת שירותי גינון לגופים ציבוריים שונים. המשיב החל לעבוד בחודש פברואר 2002. בחודש אפריל 2010 התפטר המשיב מהעבודה, לטענתו, מחמת הרעה בתנאי העבודה, אשר באה לידי ביטוי בהפחתה בשכרו באופן חד צדדי וביחס משפיל שנהג בו מנהל המבקשת, מר שאול בן עמי (להלן - מר בן עמי) בעקבות דרישתו לקבל את המגיע לו. המבקשת דחתה את דרישת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים בטענה כי הוא התפטר כחלק ממרד עובדים ומבלי לתת לה הודעה מוקדמת. המבקשת הכחישה כי חל שינוי בתנאי שכרו והוסיפה כי העובדה שהמשיב התפטר כ- 16 חודשים לאחר ביצוע השינוי, מעידה על כך שהוא הסכים לשינויים בשתיקה. על רקע זה, הגיש המשיב בבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.

3.   בית הדין דן בשתי עילות ההתפטרות שטען להן המשיב ופסק כי התפטרותו של המשיב באה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ועל כן יש לראות בהתפטרותו משום פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן - החוק), המזכים אותו בפיצויי פיטורים. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי: החל מינואר 2009 שכרו של המשיב הופחת באופן חד צדדי בשיעור של כ- 13 אחוז; טענת המבקשת, אשר נטענה לראשונה בתצהירו של מר בן עמי, לפיה השינוי בשכר נבע מכניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר ביום 24.6.08 - נדחתה, מהטעם שאינה מתיישבת עם תלושי השכר שהיא עצמה הפיקה; בתצהירו ובעדותו לא נתן מר בן עמי הסבר מניח את הדעת כיצד חושב שכרו של המשיב; המבקשת לא צרפה תחשיב מדויק של התשלומים הכלולים לטענתה בשכרו של המשיב; מר בן עמי העיד כי לא ידע מה היה המצב לפני דצמבר 2008 והתקשה להשיב לשאלה מדוע בחודשים יוני-יולי 2005 מופיע בתלוש פדיון ימי חופשה, וזאת בשעה שטען כי השכר כלל את כל הרכיבים; לא הובאו למתן עדות האחראים מהנהלת החשבונות, אשר יכלו לתמוך בטענת המבקשת כי כל רכיבי השכר שולמו כדין וכי העדר ביטוי כלשהו לכך בתלושי השכר של המשיב נעשה בתום לב; המבקשת לא יידעה את עובדיה בטרם ערכה את השינוי בשכר עבודתם, וממילא לא קיבלה את הסכמתם לכך.